נזירים, בולבוסים ונחל יפהפה, לא רחוק מהבית (שלי)

בצידי הדרך 4, טיול 3, נחל אוג

מדבר יהודה על מצוקיו, נחליו, חווריו  ונופיו היפהפיים, יש לו מעלה אחת נוספת : הוא קרוב לירושלים, וככזה, הוא מאפשר לירושלמים שבינינו להצטרף לאוטובוס בנתיב ההגעה ליעד ולהרוויח שעת שינה יקרה. זאת קרה גם הפעם לאור העובדה שהיעד הוא נחל אוג.

הצטרפנו בגבעה הצרפתית ולדרך.   מתארגנים להליכה ליד הכניסה למצפה יריחו והולכים לאורך הכביש דרומה ואח"כ מערבה, מתחילים בטיפוס שחלקו תלול-משהו, עוצרים לרגע כדי להחזיר את הנשימה ולהחכים בהסבר גיאולוגי מקיף על סוגי השכבות השונים הנראים בשטח, כשהביטויים כמו "צור משוגע", "חתרורים" ו"שכבות מקומטות" מתגלגלים על לשונו של גלעד בשטף וברהיטות. גלעד סוקר גם בראשי פרקים את הנוכחות הבדואית במקום על שבטיה השונים (סואחרה, עובידין) והמקור המשוער שלהם. מטפסים עוד עד שמגיעים לנקודת התצפית שבטבק קוטיף, שם נחשפת לעינינו פנורמה רב כיוונית של האיזור, כפר אדומים, מעלה אדומים ברכס הקרוב וירושלים ברחוק, ג'בל מונטאר (העזאזל ?) מדרום ואגן נחל אוג, ג'בל חרמוּן, בקעת הורקניה ונבי מוסה. 

ברקע נשמעות כל הזמן יריות של מטווח. עד שלא יהיה מקבץ כמו שצריך לא יוצאים הביתה, כנראה.

מתחילים לגלוש לכיוון אפיקו של נחל אוג, שוב עצירה על מצוק המשקיף על פיתולי הנחל, עילה להרחבת השכלתנו בעניין השם הערבי של נחל אוג (ואדי מוכּאליכּ – המאיים), ובהיסטוריה המרשימה של הנזירים (אותימיוס, תיאוקטיסטוס, חריטון) והמנזרים במדבר יהודה בכלל, ובאיזור זה בפרט, ממשיכים לגלוש אל תוך הערוץ שהולך ונהיה יפה ואתגרי ככל שאנחנו מתקדמים במורדו, קניוני בחלקו עם תצורות סלע בצבעים ובטקסטורות שונות ויפהפיות.

חולפים על יד מנזר תיאוקסיסטוס שנמצא על צלע הוואדי ובור מים לא רחוק משם, ממשיכים.

עצירה לארוחת צהריים בתוך הנחל, וגלעד מרחיב קצת בנושא הנזירים, עובדות ומיתוסים, הסיפור על השודדים שתפסו את חריטון וכלאוהו, הנחש שהבחין בקדושתו של הנ"ל ולא הכישו אך את ארסו שפך אל כד יינם של השודדים וכך המיתם ושיחרר את חריטון דנן מכלאו, ועוד ועוד.

כמובן שבלי גאולוגיה אי אפשר כשגלעד בסביבה, ונושא הבולבוסים עולה על הפרק, וההסבר האחרון המקובל הוא שזאת הצטברות של משקעי גיר סביב חומר אורגני, "חולייתנים" שמתו ושקעו בים שהיה פה. גלעד גם סוקר את ענייני נבי מוסה והטקסים הדתיים הקשורים במקום, אז ועכשיו.

ממשיכים במורד הואדי, מאתגרים את עצמנו  בבולדרים ובמעקשים שלאורכו, עוצרים לרגע על יד מערות חצובות ששימשו כנראה כמאגורות מים בסגנון נבטי, והלאה, פעם מטפסים ופעם גולשים, תענוג אמיתי.

מגיעים לגשר הכביש של נבי מוסה, וממשיכים עוד קצת לאורך הנחל עד למעין מפל קטן, הדרך לשם רצופה בסלעים אפורים ושחורים ובבולבוסים הנעוצים בקירות הנחל, מנפלאות העיצוב של אמא טבע, מקסים.

חוזרים לגשר ולאוטובוס הממתין שם, עם סעיד הנהג. קצת שחרורים, עוגיות, פיצוחים, והביתה.

תודה לאיתן מלוונו ומסריטנו, לאייל החובש, ולכולכם שהייתם נחמדים כרגיל.

התמונות שצילמתי  נמצאות כאן,

התמונות שצילמה אמה קבקוב נמצאות כאן, תודה אמה !

הוידאו שצילם איתן נמצא כאן, תודה איתן !

תמונות שצילמה ורד גיבשטיין נמצאות כאן, תודה ורד !


להתראות,

אבי

עוג'ה עוג'ה עוג'ה, גולשים (לא במעגל) עם שי בייטנר מכוכב השחר לעין עוג'ה

בצידי הדרך 4, טיול 2, כוכב השחר-עוג'ה, מדריך שי בייטנר

באופן נדיר למדי זכינו אנו הירושלמים בשעת שינה יקרה, וזאת לאור העובדה המשמחת שנתיב ההגעה אל היעד עובר דרך ירושלים בירתנו לנצח נצחים, ומאפשר לנו לפגוש את האוטובוס חצי מטר מהבית. יופי.

זאת היא לי הפעם הראשונה לקחת חלק בטיול שמודרך ע"י שי בייטנר, האיש והסנדלים, ששמעו יצא מקצה הארץ עד קצה, ומיטיבי הלכת שבנו חרשו עימו כל נקיק וכל ג'בלאה בארצנו הקטנה זה מכבר.

האוטובוס הממוגן למשעי (שחלונותיו בלתי שקופים בעליל מחמת המיגון) שועט בנתיבי בנימין, בעוקפו אגב כך, ריכוזים פלסטיניים ומעקשים שונים.  שי מרחיב אגב נסיעה בעניין מערכת הכבישים העוקפת, כביש אלון ועוד פרטים הנוגעים להיסטוריה של הזמן החדש, כלומר לאחר 67. ע"מ להבין על מה מדובר אנחנו צריכים להזדקף ולהציץ דרך החלונות העליונים שנותרו שקופים. התעמלות בוקר מסוג חדש.

שמחה הוא מלוונו הנאמן שממלא את מקומו של איתן שנמצא בביקור משפחתי בחו"ל. כיאות לטיול ב"שטחים", אנחנו זוכים לליווי מתוגבר של שני חובשים/מאבטחים. מה שבטוח בטוח.

מתארגנים להליכה בשמורת כוכב השחר, וכמובטח מתחילים בהעפלה אל הגבעה המשקיפה על הישוב כוכב השחר מצד דרום-דרום-מזרח, קובת א נג'מה, וכשנרגעים קצת ממאמצי העלייה עוצרים בתצפית ראשונה ושי סוקר את הגיאוגרפיה של המקום, המצודות שהיו בארץ בתקופות השונות וטכניקת העברת המסרים ביניהן באמצעות משואות. עצירה שניה בתצפית המקורה ע"ש רחבעם זאבי, מזכה אותנו בריענון הזיכרון אודות מבוכי משפחתו של דוד המלך עליו השלום, ובניו אמנון ואבשלום מנשותיו השונות והעלילות הקשורות בהם.

גולשים צפונה מהשלוחה לכיוון כוכב השחר, עוברים בחירבת א נג'מה ובבור מים יבש שלידה, וממשיכים לגלוש עד לשביל התוחם את השטחים החקלאיים של הישוב.   פונים מזרחה על השביל לאורך הגדר ומזהים כמה חיפושיות ולטאות משופדות עליה, מעשה ידיה (ומקורה) של הציפור הנקראת חנקן, כך שי.

חוצים חלקות חקלאיות שנראות בלתי מעובדות, ושי מסביר שהן שייכות לפלסטינאים שנמנעים מלעבדן, לא ברור אם מבחירה או מאונס.

עצירה לארוחה קלה בפיתחה העליונה של ואדי-אל-קיס, ממזרח לכוכב השחר, ושי מרחיב בעניין תחנות הריח של הדורבנים ובעלי חיים אחרים, על הקשר שבין הקוצים של השיזף לבין הרגלי האכילה של הג'ירפות והפילים, ועוד ועוד.  

משיכים לגלוש לתוך ואדי-אל-קיס, וכשהוא נהיה קצת יותר מצוקי ממשיכים על גדתו השמאלית (מערבית). הירידה הקשה שאותה מבטיח שי בתחילת היום, פוגשת אותנו עכשיו, והברקסים שלנו עומדים בעומס ללא התרסקויות מיותרות , עד למפגש עם נחל ייט"ב, הוא ואדי עוג'ה. 

עצירה קטנה ע"מ לצמצם רווחים וממשיכים באפיק נחל ייט"ב/עוג'ה, שחלקו קניוני עם אופציה לגבים. עצירה קטנה לפני ההגעה לעין עוג'ה, שי מתאר את חוסר יציבותו של המעיין דנן ואת תלותו בכמות המשקעים וכן מכין אותנו לנוכחות של קהל פלסטינאי בסביבות המעיין (יום שישי היום ומזג האויר הוא קלאסי לבילוי משפחתי).

המעיין שהוא אכזב לעיתים, לא מכזיב הפעם, שופע זרימה וגם מבלים מקומיים לא חסרים. מצלמים ומצטלמים, מחליפים ברכות סקרניות עם צעירי יריחו, וממשיכים לכיוון מגרש החניה ע"מ לפגוש את האוטובוס.

משאל קצר שעורך שי בעניין תצפית על יריחו, זוכה בתגובה חיובית ואנחנו מנצלים את שעות האור כדי לדלג לגבעה המשקיפה על העיר, ולקבל הסבר גיאוגרפי של 360 מעלות, וכן סקירה היסטורית, בעיקר של הזמן החדש, על העיר ומה שהתנהל בסביבותיה.

מתחיל להיות קריר, עולים לאוטובוס  והביתה.

סיכומצ'יק :  מזג האויר היה לטובתנו ללא ספק, קלאסי ממש.  הלכנו קצת יותר מתשעה ק"מ במסלול לא קשה במיוחד, וההדרכה של שי, הליווי של שמחה והאבטחה היו ללא דופי.  

הקבוצה היתה נחמדה, אבל זה די רגיל...

כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן .

תמונות שצילמה אמה קבקוב נמצאות כאן. תודה אמה !

תמונות שצילמה אראלה יואל נמצאות כאן. תודה אראלה !

תמונות שצילמה מיכי נמצאות כאן .  תודה מיכי !

להתראות,

אבי

נחל גוב, בלי אריות ובלי גידי, אבל עם אלדד ועם חבורה נחמדה ומלאת-מרץ

"תראה", אומר לי אחד החברים הצועד לצידי, "כבר ראינו את הוואדי הזה, או דומים לו, עשרות פעמים".  "נכון", אני עונה, "וכל פעם זה מפעים ומרגש אותי מחדש".  עוצמת הטבע והנוף, המודגש ע"י קטנוּת האנשים הפוסעים בו, הצבעים המדבריים עם תצורות הסלעים האינסופיות, חלקן מעוגלות ורכות, וחלקן חדוֹת שקוויהן נוקשים, הטור הצבעוני של נמלים אנושיות המעפיל לאיטו במעלה השביל, נראים לי כמו שיר ללא מילים, אבל עם התרוממות רוח ועונג גדול.

עד כאן פואטיקה.  בואו נתחיל :

קצת חוסר בהירות בקשר לנקודת המפגש בצומת ראם, ועולים לאוטובוס השועט דרומה. פגישה חמימה עם כל הפנים המוכרות וגם עם אלה החדשות. כביש 6, דימונה (ארומה וכיו"ב), ממשיכים על כביש 25 מזרחה, פונים דרומה על 206 ואח"כ שוב מזרחה על 227 הוא הכביש הישן לאילת המוביל למעלה העקרבים.   מתארגנים להליכה בדרומו של מישור ימין, וגולשים אט-אט לאפיקו של נחל ימין.

עצירה ראשונה והיכרות עם ההָגָה הקוצנית, שאליבא דאלדד, היא-היא הדזרט קוּלר המקורי, אי-אז בשנות ה-50 של המאה העשרים. שיחים קוצניים אלה יובשו ונדחסו בין רשתות, טפטפות מים ומאווררים ששולבו באינסטרומנט, יצרו את המזגן הישראלי הראשון, ששימש שנים רבות באילת ובעמק בית שאן, שנים רבות לפני היות המפוצלים, השקטים ודומיהם.

צילום : ורד גיבשטיין

מפגש ראשון עם כמה יעלים מוביל את אלדד להרחבה בעניין חיי המשפחה של העיזים המקורננות דנן, וממשיכים באפיקו של נחל ימין, עד לגבים ירקרקי המים שבאפיקו,

עוד קצת באפיק, דרומה ומזרחה,  מטפסים ויוצאים בהדרגה מהנחל עד לראשו הסדוק של מצוק המשקיף על נחל חתירה ממערב לנו. אלדד מרחיב קצת בהסבר גיאוגרפי וגאולוגי, קצת הרחבה על מעלה העקרבים, זה הרומי וזה ה"חדש", מקור השם (במדבר ל"ד), וממשיכים לכיוון מצד צפיר.  העליה מתונה למדי, ובכל-זאת, טיול ראשון העונה, פה ושם עוצרים לדקה כדי להחזיר את הדופק לקצב סביר.

מצד צפיר, שהיה תחנת משמר דרכים מהתקופה הביזנטית (המאה השלישית או הרביעית) נותן לנו עוד הזדמנות לנוח ולהיטיב את ליבנו במים ומיני תרגימה (נו מילא...), וגם להחכים בענייני היסטוריה מקומית : נבטים, רומאים, סיירות גמלים מקומיות, השלטון העותומני, אבטחת דרכי שיירות ועוד ועוד, כמיטב הידע של אלדד.

מכאן מתחילים לגלוש לכיוון נחל גוב היפהפה, שמטעים אותנו במגוון תצורות סלע, ומתקיל אותנו מדי פעם בטיפוסים, למעלה, למטה ועל פי מדרון, שלא נחשוב שאנחנו במרכזה של עיר חלילה. יופי.

עוד התעכבות על תצורות הסלע בדופן הוואדי ("טפוני") ועל ההסברים האפשריים להיווצרותן, והרחבה נוספת של אלדד על ארוע הדמים במעלה העקרבים בשנת 1954, שבו נרצחו 11 ישראלים באוטובוס אגד, ע"י פידאיונים ערבים, וממשיכים במורד הוואדי עד לחניון בתחתית מעלה העקרבים (ה"חדש"), כשמימיננו מעלה העקרבים הרומי.

מחכים עוד כמה דקות עד שיגיע האוטובוס, כוס תה ומעט פיצוחים, תרגילי שחרור, והביתה.

איתן הזריז מספיק להעלות לרשת את תיעוד המסלול כולל סטטיסטיקה ותמונת לוויין, וזה עוד לפני הקרנת הבכורה של הסרט בהפקתו.

כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן,

תמונות שצילמה ורד גיבשטיין נמצאות כאן, תודה ורד.

תמונות שצילמה אמה קבקוב נמצאות כאן, תודה אמה.

ולקינוח, תמונות שצילמה אראלה יואל נמצאות כאן, תודה אראלה.

סרט עלילתי באורך מלא (סתאם... 11 דקות) שצילם איתן נמצא כאן, שווה+תודה איתן.

תודה לאלדד, לאריה החובש, לאיתן ולנהג, ברכות לגלית מנהלת אסכולות שבאה לפתוח איתנו את העונה (כבוד, כבוד), תודה לכם שבאתם עם חיוך, היה אחלה יום.

להתראות,

אבי