יום שבת, 9 בנובמבר 2013

נחל גוב, בלי אריות ובלי גידי, אבל עם אלדד ועם חבורה נחמדה ומלאת-מרץ


"תראה", אומר לי אחד החברים הצועד לצידי, "כבר ראינו את הוואדי הזה, או דומים לו, עשרות פעמים".  "נכון", אני עונה, "וכל פעם זה מפעים ומרגש אותי מחדש".  עוצמת הטבע והנוף, המודגש ע"י קטנוּת האנשים הפוסעים בו, הצבעים המדבריים עם תצורות הסלעים האינסופיות, חלקן מעוגלות ורכות, וחלקן חדוֹת שקוויהן נוקשים, הטור הצבעוני של נמלים אנושיות המעפיל לאיטו במעלה השביל, נראים לי כמו שיר ללא מילים, אבל עם התרוממות רוח ועונג גדול.
עד כאן פואטיקה.  בואו נתחיל :
קצת חוסר בהירות בקשר לנקודת המפגש בצומת ראם, ועולים לאוטובוס השועט דרומה. פגישה חמימה עם כל הפנים המוכרות וגם עם אלה החדשות. כביש 6, דימונה (ארומה וכיו"ב), ממשיכים על כביש 25 מזרחה, פונים דרומה על 206 ואח"כ שוב מזרחה על 227 הוא הכביש הישן לאילת המוביל למעלה העקרבים.   מתארגנים להליכה בדרומו של מישור ימין, וגולשים אט-אט לאפיקו של נחל ימין.

עצירה ראשונה והיכרות עם ההָגָה הקוצנית, שאליבא דאלדד, היא-היא הדזרט קוּלר המקורי, אי-אז בשנות ה-50 של המאה העשרים. שיחים קוצניים אלה יובשו ונדחסו בין רשתות, טפטפות מים ומאווררים ששולבו באינסטרומנט, יצרו את המזגן הישראלי הראשון, ששימש שנים רבות באילת ובעמק בית שאן, שנים רבות לפני היות המפוצלים, השקטים ודומיהם.
צילום : ורד גיבשטיין

מפגש ראשון עם כמה יעלים מוביל את אלדד להרחבה בעניין חיי המשפחה של העיזים המקורננות דנן, וממשיכים באפיקו של נחל ימין, עד לגבים ירקרקי המים שבאפיקו,


עוד קצת באפיק, דרומה ומזרחה,  מטפסים ויוצאים בהדרגה מהנחל עד לראשו הסדוק של מצוק המשקיף על נחל חתירה ממערב לנו. אלדד מרחיב קצת בהסבר גיאוגרפי וגאולוגי, קצת הרחבה על מעלה העקרבים, זה הרומי וזה ה"חדש", מקור השם (במדבר ל"ד), וממשיכים לכיוון מצד צפיר.  העליה מתונה למדי, ובכל-זאת, טיול ראשון העונה, פה ושם עוצרים לדקה כדי להחזיר את הדופק לקצב סביר.

מצד צפיר, שהיה תחנת משמר דרכים מהתקופה הביזנטית (המאה השלישית או הרביעית) נותן לנו עוד הזדמנות לנוח ולהיטיב את ליבנו במים ומיני תרגימה (נו מילא...), וגם להחכים בענייני היסטוריה מקומית : נבטים, רומאים, סיירות גמלים מקומיות, השלטון העותומני, אבטחת דרכי שיירות ועוד ועוד, כמיטב הידע של אלדד.


מכאן מתחילים לגלוש לכיוון נחל גוב היפהפה, שמטעים אותנו במגוון תצורות סלע, ומתקיל אותנו מדי פעם בטיפוסים, למעלה, למטה ועל פי מדרון, שלא נחשוב שאנחנו במרכזה של עיר חלילה. יופי.




עוד התעכבות על תצורות הסלע בדופן הוואדי ("טפוני") ועל ההסברים האפשריים להיווצרותן, והרחבה נוספת של אלדד על ארוע הדמים במעלה העקרבים בשנת 1954, שבו נרצחו 11 ישראלים באוטובוס אגד, ע"י פידאיונים ערבים, וממשיכים במורד הוואדי עד לחניון בתחתית מעלה העקרבים (ה"חדש"), כשמימיננו מעלה העקרבים הרומי.




מחכים עוד כמה דקות עד שיגיע האוטובוס, כוס תה ומעט פיצוחים, תרגילי שחרור, והביתה.
איתן הזריז מספיק להעלות לרשת את תיעוד המסלול כולל סטטיסטיקה ותמונת לוויין, וזה עוד לפני הקרנת הבכורה של הסרט בהפקתו.

כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן,

תמונות שצילמה ורד גיבשטיין נמצאות כאן, תודה ורד.

תמונות שצילמה אמה קבקוב נמצאות כאן, תודה אמה.

ולקינוח, תמונות שצילמה אראלה יואל נמצאות כאן, תודה אראלה.

סרט עלילתי באורך מלא (סתאם... 11 דקות) שצילם איתן נמצא כאן, שווה+תודה איתן.

תודה לאלדד, לאריה החובש, לאיתן ולנהג, ברכות לגלית מנהלת אסכולות שבאה לפתוח איתנו את העונה (כבוד, כבוד), תודה לכם שבאתם עם חיוך, היה אחלה יום.
להתראות,


אבי