הו ואדי ערה, חזרנו אליך שנית

אסכולות, בצידי הדרך 4, טיול 4, ואדי ערה והסביבה, מדריכה טל רז

אני מודה :  פוסט זה ייראה כמו תשדיר שרות, אלא שיש דברים שאני חש חובה ועונג לשמש כמליץ יושר עבורם : אנשים טובים, נוף יפה ותום-כוונות, כך שפירגון-היתר שלי לדברים אלה, לא רובץ על מצפוני יתר על המידה.

ועוד הערה מקדימה : אני מניח שהעובדה שאני מעלה לרשת את כל התמונות שאני מצלם (וגם את כל אלה שנשלחו לי על ידיכם) מעיקה על חלקכם. מדובר כאן בכמה מאות תמונות בכל טיול, שהצפייה בכולן גוזלת לא מעט זמן.

המטרה היא כפולה : א. לתפוס כמה שיותר מתוך המראות והחוויות שהמסלול הפגיש אותנו איתן, ב. לאפשר לאנשים להוריד תמונות  שברצונם לשמור או להראות לאחרים.   ובמילים אחרות, קצת טרחנות ובתמורה גיוון של אופציות. איש כרצונו.

ולמרות שפע התמונות והמהירות שבה ניתן להעביר אותן לכולם, אין תחליף לטיול עצמו : התענוג השלם המורכב מנופים מרהיבים בגודל ובצבעים טבעיים, מקשיי העליות והירידות והסיפוק שבהתגברות עליהם, המגע עם האנשים והנוף, הצמחים ובעלי החיים, הוא דבר שמי שאינו מטייל בעצמו, כנראה שלא יבין ולא יחוש לעולם, גם אם יצפה באלפי תמונות.

ולטיול עצמו :

האוטובוס מטפס בדרך העולה מכביש ואדי ערה לקציר, טל מצטרפת אלינו  על יד הכניסה ליישוב וממשיכים לכיוון איזור התעשייה שחק, הסמוך לחיננית ולשקד.  חלפה בדיוק שנה מאז הטיול הקודם בהדרכתה של טל, שאף הוא היה בסביבה זאת, וטל מרעננת את זכרוננו (ומחדשת למי שזו לו הפעם הראשונה) בעניין המורכבויות  של האיזור : הקו הירוק, גדר ההפרדה, המובלעות שביניהם, הסטטוס הרשמי והמעשי של התושבים באיזור והיחסים ביניהם לאור המורכבויות הנ"ל.

מתארגנים להליכה צמוד לאיזור התעשייה הנ"ל ומתחילים לגלוש לואדי אל חשב הנמצא למרגלותיו ואחר מטפסים ממנו לכיוון תל אום זיד. השנה לא היתה עתירת משקעים כשנה שעברה ועל כן הצמחייה פחות עשירה בהשוואה לאשתקד, אבל עדיין הגוון השולט הוא ירוק, של מרבדי העשב ושל החורש הטבעי, אם כי קצת פחות פרחים.  קצת פחות ועדיין שפע :  רקפות, כלניות סגולות ואדומות, כתמות, חינניות, קידה שעירה, זמזומיות, דבורניות, נוריות, צבעונים ועוד ועוד.   מתעכבים ליד לוף יפהפה ומראיינים צבה שגרה באיזור וטל מלמדת אותנו להבדיל בין זכר לנקבה בצבים (שקע בבטן לזכר).

תל אום זיד

תצפית מהתל אל גדר הבטחון

תצפית מתל אום זיד מלווה בהסברים על הפנורמה של האיזור, מהישובים הקרובים, שקד, חיננית, טל מנשה, ערקה, נזלת זיד, ענין, מי עמי, אל עריאן,אום אל פאחם, וברחוק, עמק יזרעאל, הגלבוע, הרי נצרת, מגדל העמק ועוד.  גדר ההפרדה נפרשת לרגלינו ומתפתלת, ממחישה לנו את שרואים במפה, המובלעת שבין הקו הירוק לגדר. טל מרחיבה בעניין הרקע ההיסטורי של האיזור ומציינת שהתל שאנו עומדים עליו עדיין לא נחפר ואין עדיין ממש ידע נרחב עליו. טל גם מספרת על נסיונות האו"ם לסייע בפיתוח מחודש של החקלאות באיזור, כולל שיפוץ בורות מים על פסגת התל.

גולשים מהתל, קצת עולים וקצת יורדים כשמגמת פנינו ואדי אל מלולה. הזיתים העתיקים בערוצו של הואדי ועדרי העיזים שבינותם משווים למקום אווירה תנ"כית משהו, גן עדן לצלמים וגם לסתם שוחרי פסטורליה.   עוד בדרך לכאן, בצל החרוב, טל מספרת על חזירי הבר שעקבותיהם נמצאים כאן בכל פינה, אדמה תחוחה המעידה על חיפושיהם אחר שורשים טעימים, וגושים סיביים של עשבים ושורשים לעוסים.

קסר א תין

עוצרים לדקות ספורות בקסר-א-תין, מצד התאנים, מעין שומרה המשקיפה דווקא על מדרון נגדי עם עצי שקד דווקא, ואחר מתחילים לטפס במעלה הנחל לכיוון קו פרשת המים בין ואדי אל מלולה לואדי שראייה. עלייה ארוכה למדי, הגורמת לנו לבדוק את רמת הכושר שלנו, וגם לחצות מאהל בדואי, ולהגיע לבסוף למעלה, סמוך לכביש המוביל למי-עמי מכיוון דרום, שם אנו סועדים את פת הצהריים בצילם של עצי הזית.

הבטן המלאה עוזרת לנו להתגלגל במורד ואדי שראייה, עוד חרוב ענק הנמצא בשולי שדה חיטה, קצת ירידות תלולות, מעבר בסבך שיחים קוצניים-משהו, בואך הכפר אל מעלקה שבמרכזו עין אל מעלקה, המעיין הנובע מים טריים, קרירים וטעימים.  הכפר הנחבא בתוך הואדי ונגלה לעין המטייל רק ממש מקרוב, מאיר לנו פנים, ממלאים את הבקבוקים במים הטובים, שוטפים את הפנים, קונים ארטיקים במכולת המקומית במחירים מצחיקים, מתיידדים לרגע עם בני המקום מאירי פנים אף הם, ומפליגים לדרכנו על האוטובוס הלבן וקברניטו.

כליל החורש חוגג ליד קידה שעירה

תורמוסים

ה"פרונקל" על יד מי עמי, תופעה געשית

המעיין באל מעלקה

מכינים עלי עולש 

נפרדים מטל במבואות קציר והיידה, הביתה.

תודה לאיתן מלוונו ומסריטנו, לתומר החובש, לבועז הנהג כמובן לטל שהאירה לנו עוד זווית מהוואדי הירוק והמחייך, ולכם שהייתם נחמדים כדרככם מימים ימימה.

התמונות שצילמתי נמצאות ב-https://picasaweb.google.com/118398693892893762652/44

הסרט שצילם איתן נמצא ב-http://www.youtube.com/watch?v=5ss53g_3RLM&feature=youtu.be

התמונות שצילמה מיכי ברש נמצאות ב-https://picasaweb.google.com/118398693892893762652/4402

התמונות שצילמה אמה קבקוב נמצאות ב-https://picasaweb.google.com/118398693892893762652/4403

מי שירצה להציץ בטיול מהשנה שעברה יוכל למצוא זאת ב-http://roadsiders3.blogspot.co.il/2013_03_01_archive.html

תודה למצלמים ולמשתפים,

להתראות,

אבי

נזירים, בולבוסים ונחל יפהפה, לא רחוק מהבית (שלי)

בצידי הדרך 4, טיול 3, נחל אוג

מדבר יהודה על מצוקיו, נחליו, חווריו  ונופיו היפהפיים, יש לו מעלה אחת נוספת : הוא קרוב לירושלים, וככזה, הוא מאפשר לירושלמים שבינינו להצטרף לאוטובוס בנתיב ההגעה ליעד ולהרוויח שעת שינה יקרה. זאת קרה גם הפעם לאור העובדה שהיעד הוא נחל אוג.

הצטרפנו בגבעה הצרפתית ולדרך.   מתארגנים להליכה ליד הכניסה למצפה יריחו והולכים לאורך הכביש דרומה ואח"כ מערבה, מתחילים בטיפוס שחלקו תלול-משהו, עוצרים לרגע כדי להחזיר את הנשימה ולהחכים בהסבר גיאולוגי מקיף על סוגי השכבות השונים הנראים בשטח, כשהביטויים כמו "צור משוגע", "חתרורים" ו"שכבות מקומטות" מתגלגלים על לשונו של גלעד בשטף וברהיטות. גלעד סוקר גם בראשי פרקים את הנוכחות הבדואית במקום על שבטיה השונים (סואחרה, עובידין) והמקור המשוער שלהם. מטפסים עוד עד שמגיעים לנקודת התצפית שבטבק קוטיף, שם נחשפת לעינינו פנורמה רב כיוונית של האיזור, כפר אדומים, מעלה אדומים ברכס הקרוב וירושלים ברחוק, ג'בל מונטאר (העזאזל ?) מדרום ואגן נחל אוג, ג'בל חרמוּן, בקעת הורקניה ונבי מוסה. 

ברקע נשמעות כל הזמן יריות של מטווח. עד שלא יהיה מקבץ כמו שצריך לא יוצאים הביתה, כנראה.

מתחילים לגלוש לכיוון אפיקו של נחל אוג, שוב עצירה על מצוק המשקיף על פיתולי הנחל, עילה להרחבת השכלתנו בעניין השם הערבי של נחל אוג (ואדי מוכּאליכּ – המאיים), ובהיסטוריה המרשימה של הנזירים (אותימיוס, תיאוקטיסטוס, חריטון) והמנזרים במדבר יהודה בכלל, ובאיזור זה בפרט, ממשיכים לגלוש אל תוך הערוץ שהולך ונהיה יפה ואתגרי ככל שאנחנו מתקדמים במורדו, קניוני בחלקו עם תצורות סלע בצבעים ובטקסטורות שונות ויפהפיות.

חולפים על יד מנזר תיאוקסיסטוס שנמצא על צלע הוואדי ובור מים לא רחוק משם, ממשיכים.

עצירה לארוחת צהריים בתוך הנחל, וגלעד מרחיב קצת בנושא הנזירים, עובדות ומיתוסים, הסיפור על השודדים שתפסו את חריטון וכלאוהו, הנחש שהבחין בקדושתו של הנ"ל ולא הכישו אך את ארסו שפך אל כד יינם של השודדים וכך המיתם ושיחרר את חריטון דנן מכלאו, ועוד ועוד.

כמובן שבלי גאולוגיה אי אפשר כשגלעד בסביבה, ונושא הבולבוסים עולה על הפרק, וההסבר האחרון המקובל הוא שזאת הצטברות של משקעי גיר סביב חומר אורגני, "חולייתנים" שמתו ושקעו בים שהיה פה. גלעד גם סוקר את ענייני נבי מוסה והטקסים הדתיים הקשורים במקום, אז ועכשיו.

ממשיכים במורד הואדי, מאתגרים את עצמנו  בבולדרים ובמעקשים שלאורכו, עוצרים לרגע על יד מערות חצובות ששימשו כנראה כמאגורות מים בסגנון נבטי, והלאה, פעם מטפסים ופעם גולשים, תענוג אמיתי.

מגיעים לגשר הכביש של נבי מוסה, וממשיכים עוד קצת לאורך הנחל עד למעין מפל קטן, הדרך לשם רצופה בסלעים אפורים ושחורים ובבולבוסים הנעוצים בקירות הנחל, מנפלאות העיצוב של אמא טבע, מקסים.

חוזרים לגשר ולאוטובוס הממתין שם, עם סעיד הנהג. קצת שחרורים, עוגיות, פיצוחים, והביתה.

תודה לאיתן מלוונו ומסריטנו, לאייל החובש, ולכולכם שהייתם נחמדים כרגיל.

התמונות שצילמתי  נמצאות כאן,

התמונות שצילמה אמה קבקוב נמצאות כאן, תודה אמה !

הוידאו שצילם איתן נמצא כאן, תודה איתן !

תמונות שצילמה ורד גיבשטיין נמצאות כאן, תודה ורד !


להתראות,

אבי

עוג'ה עוג'ה עוג'ה, גולשים (לא במעגל) עם שי בייטנר מכוכב השחר לעין עוג'ה

בצידי הדרך 4, טיול 2, כוכב השחר-עוג'ה, מדריך שי בייטנר

באופן נדיר למדי זכינו אנו הירושלמים בשעת שינה יקרה, וזאת לאור העובדה המשמחת שנתיב ההגעה אל היעד עובר דרך ירושלים בירתנו לנצח נצחים, ומאפשר לנו לפגוש את האוטובוס חצי מטר מהבית. יופי.

זאת היא לי הפעם הראשונה לקחת חלק בטיול שמודרך ע"י שי בייטנר, האיש והסנדלים, ששמעו יצא מקצה הארץ עד קצה, ומיטיבי הלכת שבנו חרשו עימו כל נקיק וכל ג'בלאה בארצנו הקטנה זה מכבר.

האוטובוס הממוגן למשעי (שחלונותיו בלתי שקופים בעליל מחמת המיגון) שועט בנתיבי בנימין, בעוקפו אגב כך, ריכוזים פלסטיניים ומעקשים שונים.  שי מרחיב אגב נסיעה בעניין מערכת הכבישים העוקפת, כביש אלון ועוד פרטים הנוגעים להיסטוריה של הזמן החדש, כלומר לאחר 67. ע"מ להבין על מה מדובר אנחנו צריכים להזדקף ולהציץ דרך החלונות העליונים שנותרו שקופים. התעמלות בוקר מסוג חדש.

שמחה הוא מלוונו הנאמן שממלא את מקומו של איתן שנמצא בביקור משפחתי בחו"ל. כיאות לטיול ב"שטחים", אנחנו זוכים לליווי מתוגבר של שני חובשים/מאבטחים. מה שבטוח בטוח.

מתארגנים להליכה בשמורת כוכב השחר, וכמובטח מתחילים בהעפלה אל הגבעה המשקיפה על הישוב כוכב השחר מצד דרום-דרום-מזרח, קובת א נג'מה, וכשנרגעים קצת ממאמצי העלייה עוצרים בתצפית ראשונה ושי סוקר את הגיאוגרפיה של המקום, המצודות שהיו בארץ בתקופות השונות וטכניקת העברת המסרים ביניהן באמצעות משואות. עצירה שניה בתצפית המקורה ע"ש רחבעם זאבי, מזכה אותנו בריענון הזיכרון אודות מבוכי משפחתו של דוד המלך עליו השלום, ובניו אמנון ואבשלום מנשותיו השונות והעלילות הקשורות בהם.

גולשים צפונה מהשלוחה לכיוון כוכב השחר, עוברים בחירבת א נג'מה ובבור מים יבש שלידה, וממשיכים לגלוש עד לשביל התוחם את השטחים החקלאיים של הישוב.   פונים מזרחה על השביל לאורך הגדר ומזהים כמה חיפושיות ולטאות משופדות עליה, מעשה ידיה (ומקורה) של הציפור הנקראת חנקן, כך שי.

חוצים חלקות חקלאיות שנראות בלתי מעובדות, ושי מסביר שהן שייכות לפלסטינאים שנמנעים מלעבדן, לא ברור אם מבחירה או מאונס.

עצירה לארוחה קלה בפיתחה העליונה של ואדי-אל-קיס, ממזרח לכוכב השחר, ושי מרחיב בעניין תחנות הריח של הדורבנים ובעלי חיים אחרים, על הקשר שבין הקוצים של השיזף לבין הרגלי האכילה של הג'ירפות והפילים, ועוד ועוד.  

משיכים לגלוש לתוך ואדי-אל-קיס, וכשהוא נהיה קצת יותר מצוקי ממשיכים על גדתו השמאלית (מערבית). הירידה הקשה שאותה מבטיח שי בתחילת היום, פוגשת אותנו עכשיו, והברקסים שלנו עומדים בעומס ללא התרסקויות מיותרות , עד למפגש עם נחל ייט"ב, הוא ואדי עוג'ה. 

עצירה קטנה ע"מ לצמצם רווחים וממשיכים באפיק נחל ייט"ב/עוג'ה, שחלקו קניוני עם אופציה לגבים. עצירה קטנה לפני ההגעה לעין עוג'ה, שי מתאר את חוסר יציבותו של המעיין דנן ואת תלותו בכמות המשקעים וכן מכין אותנו לנוכחות של קהל פלסטינאי בסביבות המעיין (יום שישי היום ומזג האויר הוא קלאסי לבילוי משפחתי).

המעיין שהוא אכזב לעיתים, לא מכזיב הפעם, שופע זרימה וגם מבלים מקומיים לא חסרים. מצלמים ומצטלמים, מחליפים ברכות סקרניות עם צעירי יריחו, וממשיכים לכיוון מגרש החניה ע"מ לפגוש את האוטובוס.

משאל קצר שעורך שי בעניין תצפית על יריחו, זוכה בתגובה חיובית ואנחנו מנצלים את שעות האור כדי לדלג לגבעה המשקיפה על העיר, ולקבל הסבר גיאוגרפי של 360 מעלות, וכן סקירה היסטורית, בעיקר של הזמן החדש, על העיר ומה שהתנהל בסביבותיה.

מתחיל להיות קריר, עולים לאוטובוס  והביתה.

סיכומצ'יק :  מזג האויר היה לטובתנו ללא ספק, קלאסי ממש.  הלכנו קצת יותר מתשעה ק"מ במסלול לא קשה במיוחד, וההדרכה של שי, הליווי של שמחה והאבטחה היו ללא דופי.  

הקבוצה היתה נחמדה, אבל זה די רגיל...

כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן .

תמונות שצילמה אמה קבקוב נמצאות כאן. תודה אמה !

תמונות שצילמה אראלה יואל נמצאות כאן. תודה אראלה !

תמונות שצילמה מיכי נמצאות כאן .  תודה מיכי !

להתראות,

אבי