בצידי הדרך 4 טיול
5 יודפת מדריך אורן פוקס
אין כמו לקום ב-4,לצאת
מהבית ב-5, ולהתייצב ב"רכבת צפון" ב-6, עם כל אחינו ואחיותינו לשריטה,
השמש בקושי הפציעה, והעיניים בקושי נפתחו, אבל השבילים קוראים לנו, וזה כנראה, חזק
מהכל.
שרון מקדמת את פנינו
בהסבר קצר למה שצפוי בשנה הבאה ואנחנו יוצאים לדרך עם איתן המלווה, יגאל הנהג
ותומר החובש.
שועטים צפונה עם
חניה קצרה לקפה ושירותים בקניון אלונים המשתפץ, אוספים במבואות כפר מנדא את אורן
המדריך ומטפסים במעלות הגליל התחתון, בואך גוש שגב. חולפים על פני הכניסה ליודפת
ומתארגנים להליכה.
תחילת המסלול היא
קרוב לפסגת הר השאבי, ואנחנו גולשים במורדו אל תוך ערוצו של ואדיון המוביל אל נחל
יודפת.
עצירות ראשונות מוקדשות לתצפית על
האיזור, להסברים על תספורת הקארה של האלונים (המוכתבת על ידי מגבלת גובה הכירסום
של העיזים), נוכחות שופעת של עלי החצבים, יערונים שאוכלים בלוטים ושאר עניינים של
צמחיה, בעלי חיים, והיחסים שביניהם, כך אורן.
ממשיכים במורד
הואדיון, בתוך חורש סבוך ומוצל של אלונים, אלות וחורש טבעי ומגוון, מדי פעם
מתאתגרים בבולדרים ובמשטחי סירפדים, וגם מוקשי הפרות מחייבים אותנו לערנות מוגברת.
הירידה מוליכה
אותנו לבסוף לפגישה עם נחל יודפת, עצירה קצרה ואורן מתעכב על ההבדלים בצמחיה בין
מדרון פונה צפונה ומוצל למדרון הפונה דרומה וחשוף לשמש, מה שגורם להתייבשות מהירה
יותר ולצמחיה דלילה באחרון. בקטע זה של נחל יודפת העניין ממש מומחש בצורה בהירה
למדי.
מטפסים בעלייה
מתונה לכיוון מערב, אח"כ צפונה ולבסוף דרום-מערב למרגלות תל יודפת, שם עוצרים
לארוחה קלה ולהסבר על תפקידה של יודפת במרד הגדול, על יוסף בן מתתיהו (פלוויוס),
קורותיו כמפקד, כהיסטוריון וכתועמלן של עצמו.
מטפסים על התל
ועוברים על יד חלק מהחומה שהקיפה אותו, על
יד בורות מים ששימשו אותו בתקופות קדומות, ומגיעים לפיסגתו, המספקת נקודת תצפית יפה על כל הסביבה.
ממשיכים. גולשים בכיוון כללי דרום מערב, ירידה קצרה
לצורך עלייה ארוכה : היעד הבא מאתגר במיוחד, הר עצמון. מתפתלים בתוך החורש הטבעי הסבוך, קוצני בחלקו,
והשביל המוליך אל הפיסגה, תלול למדי וארוך ארוך ארוך... הגענו מתנשפים, סיפוק של כיבוש פסגות, מלוחלח
בלא מעט זיעה ותצפית מרהיבה, כפר מנדא למרגלותינו, בקעת בית נטופה הפרושה מדרום-
מזרח, מצוק הארבל מנסה להציץ אלינו מתוך האובך, בקעת בית הכרם והרכסים שמעבר לה
מצפון, ו"ביום בהיר אפשר לראות מכאן את החרמון" המסורתי.
אין מקום מתאים מזה
לארוחת צהריים ולהסבר סוציאלי-אקונומי על החברה הערבית הכפרית, הסטטיסטיקות
הלא-מדוייקות שמתארות את המצב בצורה מעוותת, קצת היסטוריה מהולה במיתוסים של "אבו
אל היג'א" הוא חוסאם אל בוחיירי, מפקד סיירת מטכ"ל של צלאח א דין, אי-אז,
בראשית המאה ה-12. אורן מספר גם את סיפור
ייבוש המעיין ע"י אבו אל היג'ה דנן כעונש ללוחמים שמנעו מאלמנה יהודיה משפרעם
למלא את כדה במים מהמעיין.
אפיזודה מיותרת
נגרמת ע"י השתטחות מביכה ומיותרת של עבדכם הנאמן שגורמת לפציעה מדממת
בזרועו של הנ"ל, ארוע המטופל במסירות
וביעילות מקצועית ע"י הסגל הרפואי שלנו, ד"ר אמה קבקוב, ד"ר אילנה
קאופמן והחובש האמיץ תומר.
תודה לכם !
 |
| צילום : שוקי גיבשטיין |
תודה לכם !
מכאן אנחנו גולשים
במורד, התלול מאד לעתים, מערבה ואח"כ צפונה, למרגלות הכפר כאוכב אבו אל היג'ה
בערוץ נחל אבליים, ועוצרים ליד מעיינות עין אל קזיזה ועין אל וסטא. שתי אמהות צעירות מהכפר עם ילדיהן באו לבדוק אם
יש מספיק שקיות במבה ובקבוקים בתוך המעיין, ואנחנו, אחרי הסבר קצר של אורן על
המעיינות,
שמים את פעמינו אל האוטובוס הממתין לנו בהמשך הדרך.
נוהל קרוקס, מתיחות
למקפידים, והביתה !
תודה לאורן על
ההדרכה החיננית, לאיתן על הליווי, לתומר החובש, יגאל הנהג, לטבע שהיה ירוק, פורח ואביבי וסידר לנו מזג אויר קלאסי, ולכם, שהייתם מאירי פנים כדרככם מימים ימימה.
להתראות !
אבי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה