אבו אל היג'ה מייבש מעיינות, יוסף בן מתתיהו נלחם על יודפת ודואג שכולנו נדע על גבורתו, ואנחנו מתנשפים בעליה לעצמון

בצידי הדרך 4 טיול 5 יודפת מדריך אורן פוקס

אין כמו לקום ב-4,לצאת מהבית ב-5, ולהתייצב ב"רכבת צפון" ב-6, עם כל אחינו ואחיותינו לשריטה, השמש בקושי הפציעה, והעיניים בקושי נפתחו, אבל השבילים קוראים לנו, וזה כנראה, חזק מהכל.

שרון מקדמת את פנינו בהסבר קצר למה שצפוי בשנה הבאה ואנחנו יוצאים לדרך עם איתן המלווה, יגאל הנהג ותומר החובש.

שועטים צפונה עם חניה קצרה לקפה ושירותים בקניון אלונים המשתפץ, אוספים במבואות כפר מנדא את אורן המדריך ומטפסים במעלות הגליל התחתון, בואך גוש שגב. חולפים על פני הכניסה ליודפת ומתארגנים להליכה.

תחילת המסלול היא קרוב לפסגת הר השאבי, ואנחנו גולשים במורדו אל תוך ערוצו של ואדיון המוביל אל נחל יודפת.  

עצירות ראשונות מוקדשות לתצפית על האיזור, להסברים על תספורת הקארה של האלונים (המוכתבת על ידי מגבלת גובה הכירסום של העיזים), נוכחות שופעת של עלי החצבים, יערונים שאוכלים בלוטים ושאר עניינים של צמחיה, בעלי חיים, והיחסים שביניהם, כך אורן.

ממשיכים במורד הואדיון, בתוך חורש סבוך ומוצל של אלונים, אלות וחורש טבעי ומגוון, מדי פעם מתאתגרים בבולדרים ובמשטחי סירפדים, וגם מוקשי הפרות מחייבים אותנו לערנות מוגברת.

הירידה מוליכה אותנו לבסוף לפגישה עם נחל יודפת, עצירה קצרה ואורן מתעכב על ההבדלים בצמחיה בין מדרון פונה צפונה ומוצל למדרון הפונה דרומה וחשוף לשמש, מה שגורם להתייבשות מהירה יותר ולצמחיה דלילה באחרון. בקטע זה של נחל יודפת העניין ממש מומחש בצורה בהירה למדי.

מטפסים בעלייה מתונה לכיוון מערב, אח"כ צפונה ולבסוף דרום-מערב למרגלות תל יודפת, שם עוצרים לארוחה קלה ולהסבר על תפקידה של יודפת במרד הגדול, על יוסף בן מתתיהו (פלוויוס), קורותיו כמפקד, כהיסטוריון וכתועמלן של עצמו.

מטפסים על התל ועוברים על יד חלק מהחומה  שהקיפה אותו, על יד בורות מים ששימשו אותו בתקופות קדומות, ומגיעים לפיסגתו, המספקת נקודת  תצפית יפה על כל הסביבה.

ממשיכים.   גולשים בכיוון כללי דרום מערב, ירידה קצרה לצורך עלייה ארוכה : היעד הבא מאתגר במיוחד, הר עצמון.  מתפתלים בתוך החורש הטבעי הסבוך, קוצני בחלקו, והשביל המוליך אל הפיסגה, תלול למדי וארוך ארוך ארוך...  הגענו מתנשפים, סיפוק של כיבוש פסגות, מלוחלח בלא מעט זיעה ותצפית מרהיבה, כפר מנדא למרגלותינו, בקעת בית נטופה הפרושה מדרום- מזרח, מצוק הארבל מנסה להציץ אלינו מתוך האובך, בקעת בית הכרם והרכסים שמעבר לה מצפון, ו"ביום בהיר אפשר לראות מכאן את החרמון" המסורתי.

אין מקום מתאים מזה לארוחת צהריים ולהסבר סוציאלי-אקונומי על החברה הערבית הכפרית, הסטטיסטיקות הלא-מדוייקות שמתארות את המצב בצורה מעוותת, קצת היסטוריה מהולה במיתוסים של "אבו אל היג'א" הוא חוסאם אל בוחיירי, מפקד סיירת מטכ"ל של צלאח א דין, אי-אז, בראשית המאה ה-12.   אורן מספר גם את סיפור ייבוש המעיין ע"י אבו אל היג'ה דנן כעונש ללוחמים שמנעו מאלמנה יהודיה משפרעם למלא את כדה במים מהמעיין.

אפיזודה מיותרת נגרמת ע"י השתטחות מביכה ומיותרת של עבדכם הנאמן שגורמת לפציעה מדממת בזרועו  של הנ"ל, ארוע המטופל במסירות וביעילות מקצועית ע"י הסגל הרפואי שלנו, ד"ר אמה קבקוב, ד"ר אילנה קאופמן והחובש האמיץ תומר. 

צילום : שוקי גיבשטיין

 תודה לכם !

מכאן אנחנו גולשים במורד, התלול מאד לעתים, מערבה ואח"כ צפונה, למרגלות הכפר כאוכב אבו אל היג'ה בערוץ נחל אבליים, ועוצרים ליד מעיינות עין אל קזיזה ועין אל וסטא.  שתי אמהות צעירות מהכפר עם ילדיהן באו לבדוק אם יש מספיק שקיות במבה ובקבוקים בתוך המעיין, ואנחנו, אחרי הסבר קצר של אורן על המעיינות, 

שמים את פעמינו אל האוטובוס הממתין לנו בהמשך הדרך.

נוהל קרוקס, מתיחות למקפידים, והביתה !

תודה לאורן על ההדרכה החיננית, לאיתן על הליווי,  לתומר החובש, יגאל הנהג,  לטבע שהיה ירוק, פורח ואביבי וסידר לנו מזג אויר קלאסי, ולכם,  שהייתם מאירי פנים כדרככם מימים ימימה.

להתראות !

אבי

כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן ,

הסרט שצילם איתן נמצא כאן, תודה איתן !

תמונות שצילמה מיכי ברש בטיול דומה שנערך לפני כשבועיים נמצאות כאן, תודה מיכי !

הו ואדי ערה, חזרנו אליך שנית

אסכולות, בצידי הדרך 4, טיול 4, ואדי ערה והסביבה, מדריכה טל רז

אני מודה :  פוסט זה ייראה כמו תשדיר שרות, אלא שיש דברים שאני חש חובה ועונג לשמש כמליץ יושר עבורם : אנשים טובים, נוף יפה ותום-כוונות, כך שפירגון-היתר שלי לדברים אלה, לא רובץ על מצפוני יתר על המידה.

ועוד הערה מקדימה : אני מניח שהעובדה שאני מעלה לרשת את כל התמונות שאני מצלם (וגם את כל אלה שנשלחו לי על ידיכם) מעיקה על חלקכם. מדובר כאן בכמה מאות תמונות בכל טיול, שהצפייה בכולן גוזלת לא מעט זמן.

המטרה היא כפולה : א. לתפוס כמה שיותר מתוך המראות והחוויות שהמסלול הפגיש אותנו איתן, ב. לאפשר לאנשים להוריד תמונות  שברצונם לשמור או להראות לאחרים.   ובמילים אחרות, קצת טרחנות ובתמורה גיוון של אופציות. איש כרצונו.

ולמרות שפע התמונות והמהירות שבה ניתן להעביר אותן לכולם, אין תחליף לטיול עצמו : התענוג השלם המורכב מנופים מרהיבים בגודל ובצבעים טבעיים, מקשיי העליות והירידות והסיפוק שבהתגברות עליהם, המגע עם האנשים והנוף, הצמחים ובעלי החיים, הוא דבר שמי שאינו מטייל בעצמו, כנראה שלא יבין ולא יחוש לעולם, גם אם יצפה באלפי תמונות.

ולטיול עצמו :

האוטובוס מטפס בדרך העולה מכביש ואדי ערה לקציר, טל מצטרפת אלינו  על יד הכניסה ליישוב וממשיכים לכיוון איזור התעשייה שחק, הסמוך לחיננית ולשקד.  חלפה בדיוק שנה מאז הטיול הקודם בהדרכתה של טל, שאף הוא היה בסביבה זאת, וטל מרעננת את זכרוננו (ומחדשת למי שזו לו הפעם הראשונה) בעניין המורכבויות  של האיזור : הקו הירוק, גדר ההפרדה, המובלעות שביניהם, הסטטוס הרשמי והמעשי של התושבים באיזור והיחסים ביניהם לאור המורכבויות הנ"ל.

מתארגנים להליכה צמוד לאיזור התעשייה הנ"ל ומתחילים לגלוש לואדי אל חשב הנמצא למרגלותיו ואחר מטפסים ממנו לכיוון תל אום זיד. השנה לא היתה עתירת משקעים כשנה שעברה ועל כן הצמחייה פחות עשירה בהשוואה לאשתקד, אבל עדיין הגוון השולט הוא ירוק, של מרבדי העשב ושל החורש הטבעי, אם כי קצת פחות פרחים.  קצת פחות ועדיין שפע :  רקפות, כלניות סגולות ואדומות, כתמות, חינניות, קידה שעירה, זמזומיות, דבורניות, נוריות, צבעונים ועוד ועוד.   מתעכבים ליד לוף יפהפה ומראיינים צבה שגרה באיזור וטל מלמדת אותנו להבדיל בין זכר לנקבה בצבים (שקע בבטן לזכר).

תל אום זיד

תצפית מהתל אל גדר הבטחון

תצפית מתל אום זיד מלווה בהסברים על הפנורמה של האיזור, מהישובים הקרובים, שקד, חיננית, טל מנשה, ערקה, נזלת זיד, ענין, מי עמי, אל עריאן,אום אל פאחם, וברחוק, עמק יזרעאל, הגלבוע, הרי נצרת, מגדל העמק ועוד.  גדר ההפרדה נפרשת לרגלינו ומתפתלת, ממחישה לנו את שרואים במפה, המובלעת שבין הקו הירוק לגדר. טל מרחיבה בעניין הרקע ההיסטורי של האיזור ומציינת שהתל שאנו עומדים עליו עדיין לא נחפר ואין עדיין ממש ידע נרחב עליו. טל גם מספרת על נסיונות האו"ם לסייע בפיתוח מחודש של החקלאות באיזור, כולל שיפוץ בורות מים על פסגת התל.

גולשים מהתל, קצת עולים וקצת יורדים כשמגמת פנינו ואדי אל מלולה. הזיתים העתיקים בערוצו של הואדי ועדרי העיזים שבינותם משווים למקום אווירה תנ"כית משהו, גן עדן לצלמים וגם לסתם שוחרי פסטורליה.   עוד בדרך לכאן, בצל החרוב, טל מספרת על חזירי הבר שעקבותיהם נמצאים כאן בכל פינה, אדמה תחוחה המעידה על חיפושיהם אחר שורשים טעימים, וגושים סיביים של עשבים ושורשים לעוסים.

קסר א תין

עוצרים לדקות ספורות בקסר-א-תין, מצד התאנים, מעין שומרה המשקיפה דווקא על מדרון נגדי עם עצי שקד דווקא, ואחר מתחילים לטפס במעלה הנחל לכיוון קו פרשת המים בין ואדי אל מלולה לואדי שראייה. עלייה ארוכה למדי, הגורמת לנו לבדוק את רמת הכושר שלנו, וגם לחצות מאהל בדואי, ולהגיע לבסוף למעלה, סמוך לכביש המוביל למי-עמי מכיוון דרום, שם אנו סועדים את פת הצהריים בצילם של עצי הזית.

הבטן המלאה עוזרת לנו להתגלגל במורד ואדי שראייה, עוד חרוב ענק הנמצא בשולי שדה חיטה, קצת ירידות תלולות, מעבר בסבך שיחים קוצניים-משהו, בואך הכפר אל מעלקה שבמרכזו עין אל מעלקה, המעיין הנובע מים טריים, קרירים וטעימים.  הכפר הנחבא בתוך הואדי ונגלה לעין המטייל רק ממש מקרוב, מאיר לנו פנים, ממלאים את הבקבוקים במים הטובים, שוטפים את הפנים, קונים ארטיקים במכולת המקומית במחירים מצחיקים, מתיידדים לרגע עם בני המקום מאירי פנים אף הם, ומפליגים לדרכנו על האוטובוס הלבן וקברניטו.

כליל החורש חוגג ליד קידה שעירה

תורמוסים

ה"פרונקל" על יד מי עמי, תופעה געשית

המעיין באל מעלקה

מכינים עלי עולש 

נפרדים מטל במבואות קציר והיידה, הביתה.

תודה לאיתן מלוונו ומסריטנו, לתומר החובש, לבועז הנהג כמובן לטל שהאירה לנו עוד זווית מהוואדי הירוק והמחייך, ולכם שהייתם נחמדים כדרככם מימים ימימה.

התמונות שצילמתי נמצאות ב-https://picasaweb.google.com/118398693892893762652/44

הסרט שצילם איתן נמצא ב-http://www.youtube.com/watch?v=5ss53g_3RLM&feature=youtu.be

התמונות שצילמה מיכי ברש נמצאות ב-https://picasaweb.google.com/118398693892893762652/4402

התמונות שצילמה אמה קבקוב נמצאות ב-https://picasaweb.google.com/118398693892893762652/4403

מי שירצה להציץ בטיול מהשנה שעברה יוכל למצוא זאת ב-http://roadsiders3.blogspot.co.il/2013_03_01_archive.html

תודה למצלמים ולמשתפים,

להתראות,

אבי